פוסטים שתוייגו: סיפורי חיים

»

אני פוגשת את הנשים בקבוצה לכתיבה יוצרת פעם בשבוע ואני חושבת: מה אני מקבלת מהמפגשים האלה? ובכן, הרבה!

»

המילה אמא היא מילה קטנה אך מכילה המון. יש אמא שתמיד מחבקת ונמצאת מסביבנו וכל הזמן דואגת. האם כולנו מסתדרים איתה?

»

מצאתי בובה זרוקה ליד פח אשפה. מסביבה כמה חתולים מחפשים שאריות, מטעמים ממטבחי השכנים שבשכונה.

»

השבוע נפל דבר בישראל: נשיא המדינה הפך מנאשם לאשם תחת ההגדרה "אנס סדרתי".

»

כשמונה חודשים מאז תחילתם של המפגשים הקבוצתיים של קבוצת הנשים עם עידית פורת, משתלבות בתהליך שבע אמניות לפרויקט מקביל – "אחת על אחת" – עם כל אחת מהנשים.

המפגשים הדיאדיים (בצמדים) אישה- אמנית מאפשרים העמקה בתכנים האישיים והכרות בלתי אמצעית עם תהליכי יצירה. בסופו של התהליך הדיאדי כל צמד ייצור עבודת אמנות התייחסותית, המנכיחה את הדיאלוג ואת נקודות ההשקה של המפגש המיוחד ביניהן.

»

אתמול היה היום האחרון בחודש אוקטובר ועדיין הימים חמים, חמים מאוד אפילו, ואין סימן לגשם.

אנשים מתהלכים בסנדלי קיץ והנערות חושפות כל איבר בגופן. מילא נערות חטובות גוף וצעירות שרוצות להראות בכל מאודן מה שיש להן מתחת למלבושן. אבל אין זה כך: ראיתי נשים שמנות שעליהן שניים-שלושה "גלגלים" שעוד חוצות את בטנן בחגורה כדי להבליט בלי בושה.

אין עם מי לדבר! חושבות שהן על פי צו האופנה.

כבר חודש נובמבר ועדיין אין גשם. כמה אנשים מהישיבות בארץ יצאו להתפלל להורדת טל ומטר. אני החלטתי לנצל את מזג האוויר הנאה כל עוד אפשר, לפני שירד גשם…

»

ביום חמישי האחרון חוויתי חוויה מיוחדת. הצטרפתי לבני למופע סטנד-אפ שבו כיכבו ילדים נכים.

»

הגעתי לשכונת ג'סי כהן ב-1981, כשנה לאחר נישואיי, ובה נולדו וגדלו 2 ילדיי , משה והילה. היום, 6 שנים לאחר שעזבתי את השכונה ואולי בעזרת הסדנה לכתיבה יוצרת, אני לומדת יותר ויותר להעריך את מה שקיבלתי ממנה.

»

הכל התחיל במתנ"ס "לזרוס". קבוצה של עשר נשים שנפגשות אחת לשבוע בימי ראשון. קראנו לזה "מועדון נשים".­

המפגשים נמשכו כארבע שנים. מדי שבוע שמענו הרצאות מעניינות, עשינו עבודות יצירה ויצאנו להצגות. תרמנו ונתרמנו מהפעילות במתנ"ס.

אט אט החלה נשירה של הנשים, אך הפעילות המשיכה להתקיים. יום אחד הגיעה צהלה, רכזת "מועדות הנשים", והציעה לנו משהו אחר: במקום לפרק את המועדון – לעבור למתכונת חדשה. פה נכנסת עידית לתמונה שהופכת את הקערה על פיה.

»

ברכה ליום הולדתו של בני משה/ טל חנן

מושיקו המתוק שלי!

זו לא ברכה שגרתית, אבל רציתי לכתוב לך כמה דברים כבר די הרבה זמן ולא יצא לי, אולי כרגע זה הזמן הנכון לכבוד יום ההולדת ולאחר שקיבלתי כמה חיזוקים על כתיבתי בפרויקט כתיבה יוצרת שאני משתתפת בו, החלטתי פשוט לשבת ולכתוב.

נראה לי כי לא הודיתי לך מספיק על כל האושר, הגאווה וההנאה שהבאת לחיי במשך כל השנים ועד היום.

בימים האחרונים היו מספר מצבים, תוכניות ומחשבות שהחזירו אותי שנים אחורה מהלידה שלך, דרך הילדות והלאה.