אופוס 24 | תקוה סדס

במפגש האחרון ביקרנו במתנ"ס נווה אליעזר, בתערוכתה של האמנית קרן גלר, שנקראת "אופוס 24". התערוכה מבוססת על סיפור אישי וזיכרון ילדות של האמנית כילדה בת 8.
כאשר הגענו לתערוכה היה לי מאוד קשה להכיל את מה שהיה בחדרי האורות העמומים והריק שהיה שם.

היתה הרמת גבה מצד הבנות האם זאת כל התערוכה?
כבר בכניסה נתקלנו בגוש כיסאות שלא הבנו את המשמעות שלהם וממול ניצבה הקרנה ויצאו כפילה של ילדה שניגנה בכינור וכל כולה הייתה מרוכזת בנגינה. הילדה משכה את כל תשומת הלב. לא יכולנו לפרש אותה אם היא עצובה או מתוחה, אולי היא לפני הופעה בחזרות, או שהיא נשארה על הבמה לאחר שכל האנשים עזבו את האולם והיא נשארת עם כיסאות ריקים, בחדר היו כמה אלמנטים שמשכו את תשומת ליבי היה משחק של אור וצל. בצד ימין היו עמודי ניתוב שנתנו תחושה של תור שלא מגיע לשום מקום. הפנסים העמומים השפיעו עליי והייתה לי תחושה של מחנק, התקרה שלא הייתה גמורה. לאחר שהסתובבנו בחלל החדר וכל אחת התרשמה בצורה אחרת ישבנו לשיחה עם קרן ותוך כדי שיחה נפתחו דברים, שמנו לב לפרטים שנראו שוליים בהתחלה. האלמנטים והתפאורה התאימו לאווירה שהייתה בחדר ואז הכול קיבל משמעות אחרת.

הייתי מאוד גאה בחברות הקבוצה שכל אחת הביעה את דעתה בצורה עניינית וברורה. רוב הדברים שנאמרו התחברו בסוף למה שבעצם קרן רצתה ולהביע ללא מילים. את כל התחושות והרגשות, הייתה לנו תחושה של מלאות יצאנו מרוצות ושבעות רצון ומחכות למפגש הבא.



הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.