סיפור קטן-גדול על הנורה בעבודה של קרן גלר | אלה רחל פולט

בהיותי כבת שלוש עברנו דירה לחולון.

זה היה בשנת 1950 ועדיין לא היינו מחוברים למערכת החשמל.

באחד הערבים חזרתי הביתה עם אמי וכשפתחה את הדלת קיבלתי את שוק חיי: במרכז חדר הכניסה ריחף לו כדור אש שנראה לי בזמנו ממש ענק ואיים ליפול על ראשי. זו היתה כמובן נורת החשמל הראשונה שראיתי בימי חיי.
אני זוכרת שצרחתי באימה וניסיתי לברוח ואבא שלא הבין כמובן למה אני צורחת במקום לשמוח, גרר אותי בכוח הביתה תוך מכה או שתיים.

עברו מספר ימים עד שהבנתי את נפלאות הטכנולוגיה של אותם ימים.

טראומה חשמלית אמיתית.




הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.