רחל פולט | האדם והיצירה

לא ביקרתי בהרבה תערוכות. גם המעטות שבהן הייתי בארץ או בחו"ל לא הרשימו אותי לאורך זמן. באתי, ראיתי, אהבתי יותר או פחות, יצאתי ושכחתי. מעולם לא חשבתי על כך שמאחורי היצירות שבהן צפיתי יש אדם חי, מרגיש, שמח או עצוב.

אבל אחרי הביקור בתערוכתה של אדוה דרורי ב"גלריה הקיבוץ" ביחד עם קבוצת הכתיבה, משהו השתנה בתפישתי:
אדוה קיבלה אותנו באהבה גדולה ובחיוך ענק. למרות זאת, גם הפעם, בחלקו הראשון של הביקור, לא ייחסתי חשיבות לאישה שיצרה את העבודות.
רק לקראת סוף הערב, כאשר ישבנו והחלפנו רשמים ואדוה סיפרה לנו על התהליך שהיא עברה, איך נרקם הרעיון ואיך נבנתה התערוכה, משהו השתנה בי.
פתאום היה אדם מאחורי העבודות. ראיתי אישה מדהימה וחזקה שידעה לתרגם את חוויות חייה ליצירות חמות ומזמינות ולסחוף את כולנו איתה.

את התערוכה הזאת לא אשכח כל-כך מהר.

 

 

 

 


הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.