געגוע ומשאלה | תקוה סדס

השבוע נפל דבר בישראל: נשיא המדינה הפך מנאשם לאשם תחת ההגדרה "אנס סדרתי".

נולדתי בארץ הזו להורים שעלו מעיראק, גדלתי בדירת שני חדרים ללא טלוויזיה וללא מחשב. כילדים, היינו יוצאים לרחובות השכונה, משחקים "מחניים", "קלאס" ו"מחבואים" ועושים מעשי קונדס. חלקנו בינינו את כל מה שהיה לנו – עיתוני ילדים ונוער, ואפילו אוכל: הייתי מחליפה פיתה עם סביח תמורת פרוסה של עוגת שוקולד.

זה היה עידן אחר וטעמו כטעם גן עדן.

מאז גדלה הארץ והתפתחה. אני על סף השישים, ילדיי נישאו ואני כבר סבתא שצועדת קדימה אך תמיד במבט שיש בו געגוע לעבר.

הייתכן שבארץ חמדת אבות יש רוצחים, גנבים ואנסים מכל שכבות העם?

הייתכן שהכנסת שלנו בצורתה העגולה, הפכה להיות ההצגה הכי טובה בעיר?

האזכה עוד לראות בארץ הזו שינוי לטובה, שבו יוחזרו לראשי ממשלה, נשיאים וחברי כנסת התובנה והיושרה?

ינואר, 2011



תגובה אחת »

  • טל חנן כתב:

    היי תקוה יקירתי

    כמו כל הכתובים שלך, גם הנוכחי חמוד, מרגש ומקסים, מצטרפת אלייך למשאלה ולתקווה לימים אחרים – טובים יותר.
    אוהבת,
    טל

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.