פרויקט סיפורי חיים | תקוה סדס

לדעת לקבל את השונה בחברה: בעקבות מופע של נכים שהתקיים בירושלים ב"בית הגלגלים"

ביום חמישי האחרון חוויתי חוויה מיוחדת. הצטרפתי לבני למופע סטנד-אפ שבו כיכבו ילדים נכים. הילדים הביעו בהומור, לפעמים בהומור שחור, את הקשיים שבהם הם נתקלים בחיי היומיום שלהם.
למשל, איך הם משחקים במגרש כדורגל כאשר הנכה הופך להיות "שער חי" שאליו מכוון הכדור ובעזרת גופו הוא צריך למנוע מהכדור להיכנס. או הקשיים בהליכה לשירותים במקומות ציבוריים, שבהם מעבר צר מדי או שאין מעלית. לעתים הם אינם יכולים להגיע כלל לשירותים ונאלצים להתאפק.
אחד מהקטעים שהועלו על הבמה ונגעו בי מאוד חזק הוא תיאור מצב שבו נכה מזמין מקום במסעדה. הוא אינו מספר על נכותו בטלפון. כאשר הוא מגיע למקום, הוא חש בתגובות אליו. הנכה מזמין מקום לשבעה מקומות. המלצר עורך את השולחן וכשהקבוצה מגיעה, הוא מתחיל להתבלבל ולומר שבעצם אין מספיק מקום ואין כיסאות לנכים. הבדיחה של הנכים היא ש"זה בסדר. הבאנו כיסאות מהבית…".
על אף התכנים הקשים שהועלו על הבמה, הערב היה מאוד מצחיק. השחקנים הנכים עבדו על הערב במשך שישה חודשים, והאנשים שהינחו וליוו אותם הם רובם ככולם מתנדבים, כולל בני שליווה את הערב בנגינה על פסנתר.

התובנה שלי מהערב הזה היא שמצד אחד אנחנו חשים תחושות של רחמים כלפי אדם נכה, אך מצד שני החברה לא באמת מקבלת אותו. חוויתי עד כמה עלי להעריך את מה שיש לי, כי מה שנראה עבורי טבעי ובטוח, עבור האדם הנכה זהו חלום שאותו הוא מקווה להגשים…

יולי, 2010



תגובה אחת »

  • איציק סדס כתב:

    אמא יקרה.
    כפי שמשתקף בתיאורך, המופע היה באמת מיוחד ומרגש.
    אך עבורי לערב זה היתה משמעות נוספת: לראותך מגיעה לירושלים, נחשפת לעשייתי החינוכית, פוגשת את תלמידי ומתגאה במעשי הייתה בשבילי חוויה שעמדה בפני עצמה. שמחתי לראותך לוקחת חלק בערב חשוב זה ושמחתי יותר כשתיעדת אותו והעלת אותו על הכתב.
    המשיכי בעשייה מבורכת זו.
    שלך,
    בנך הגאה.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.